מזה כמה שנים, אני מצויה בתקופה של שינוי מקצועי, ואישי, של אובדן ושל בנייה מחדש, שהשפיע עליי מאד ומחבר אותי קצת אחרת לעולם. 

לפני 4 שנים, קצת אחרי שהתגרשתי עברתי לביתי הקודם עם שלושת ילדיי. מיד כשנכנסתי לבית ההוא, הרגשתי משהו מאד חזק, היתה בו אנרגיה קסומה וידעתי שזה המקום שאני רוצה שיהיה בייתי - המקום שיעטוף אותי ושאוכל להתכרבל ולהתכנס לתוכו, בתקופה שעוד לא ידעתי כמה היא תהיה חדשה, מאתגרת שלא נאמר מורכבת, עבורי.

4 שנים קדימה, קיץ 23, כל כך הרבה השתנה בעולם ובעולם העבודה אצלי. דברים זזים, תבניות ומחשבות ישנות מפנות מקום להבנות חדשות, נוצרת תנועה. 

ואני בביתי החדש.

אין בו את אותה המרפסת, החצר, האור והאקליפטוסים. ואני מגלה שגם ביתי החדש עוטף אותי ואני יכולה להתכרבל ולהתכנס בתוכו בתקופה האחרונה, שאף אחד מאתנו לא ידע, כמה חדשה, מורכבת וכואבת היא עוד תהיה עבורנו.

אז היום זה נהיה לי מאד ברור, זה לא הבית. זו אני.